במרכז הספר עומד הרעיון של יצירה וריפוי עצמיים באמצעות הפילוסופיה והספרות, תהליך המוביל את הקורא והכותב להבנה עצמית גבוהה ומורכבת יותר.
הדיון בתהליך זה נערך באמצעות שני מושגים מרכזיים בהגותם של לודוויג ויטגנשטיין ואייריס מרדוק: ראייה בתור ודמיון יוצר.
טענה מהותית היא, שיצירותיהם מהוות כר להתנסות עצמית ותיקון פנימי תודעתי. בתוך כך מערער הספר על הנחת הניטרליות של עמדות פילוסופיות מסוימות במאה העשרים, וכן על הניסיונות לייצר הבחנות חדות בין תחומי חיים ויצירה, כגון פילוסופיה וספרות, תורת הכרה ואתיקה ועוד.
הספר נפתח בחלק פילוסופי המציג את הגותם של ויטגנשטיין, מרדוק ופייר אדו. בחלק זה מוצגים המושגים שלעיל ונערך דיון פילוסופי בשאלת הניטרליות של הפילוסופיה ובטבעה של המוסריות וההגות המוסרית.
כמו כן נדונים התפקידים השונים והמגוונים שממלאות הספרות והפילוסופיה בהקשר של תהליך המרת מערך הדימויים והשפה הפנימיים של היחיד.
בחלקו השני של הספר מוצגות פרשנויות ליצירות ספרות אשר מביאות בחשבון את התהליך שהכותב והקורא יכולים לעבור במהלך קריאה מעמיקה של יצירה.
To the book