"...ביקשתי כאן להתייחס לתרבות במובן רחב יותר, אך לא ניסיתי לפרוש את מלוא התמונה. ביקשתי להיכנס לכמה מערות חיוניות מבלי לחשוף את מלוא הפסיפס...הקיבוץ ביקש הרמוניה ומתח ופעל במסגרת שהיתה מודעת לרצונה להיות חלק מההיסטוריה, לחיות בממדים היסטוריים. בשיר של מתתיהו שלם כתוב: "שיבולת בשדה כרעה ברוח". התרבות הקיבוצית כרעה ברוח הן בגלל עומס גרעינים והן בגלל עומס ציפיות. את המתח הזה רציתי לתאר והוא עניינו של ספר זה." (מוקי צור)
To the book