המשוגע של היום היה הנביא של אתמול.
המשוגע של היום היה המיסטיקן של אתמול, המשוגע של היום היה המשיח של אתמול, המשוגע של היום היה מבעלי השיח עם המגידים של אתמול, המשוגע של היום היה רדוף האקסטאזה של אתמול, המשוגע של היום היה הצייר, המשורר, המלחין, הפילוסוף של אתמול.
החריג של היום היה המקובל של אתמול, החריג של היום הוא שקבע את כללי ההתנהגות של אתמול.
אם כך מי הוא המשוגע, ומי החריג? הכול תלוי בזמן ובמקום.
כשחברה קובעת לעצמה כללי התנהגות, בכך היא מגדירה גם את החריג.
כשיש קושי התמודד עם החריג, הוא מוכרז כמשוגע.
את התנהגותו של המשוגע מקבלים בהבנה, ואילו את התנהגותו של החריג מוקיעים.
החברה מתקשה להתמודד עם החריג כי לעתים מציב חריג ראי אל מול פני החברה; החריג מוציא לאור את דחפיה האפלים של החברה.
הפסיכיאטריה נטלה על עצמה את הטיפול במשוגע, אולם שום ענף רפואי או סוציאלי לא קיבל על עצמו את הטיפול בחריג.
הצביעות החברתית נכנסה לנעלי הפסיכיאטריה והסוציאליזציה והיא המבקשת לתת מענה לחריג.
בימי הביניים העלו את החריג על המוקד. שרפו את המכשפה, את הגיבן, את הגמד, כי ראו בהם חריגים של הצלם האלוהי.
היום החריג הוא ההומוסקסואל, הלסבית – אותם לא ניתן לעלות על המוקד, על אף שקיימות היום חברות שרואות בהם עיוות אלוהי (מתוך המבוא).
To the book