זהו ספרו השני של הסופר והחוקר יעקב דוד אברמסקי הרואה אור לאחר פטירתו. בספר זה נקבצו כמאה ועשרים אגרות שכתב אברמסקי בשנים 1979-1931 אל גדולי אנשי הרוח העבריים בארץ ובארצות הברית.
חלק מן האגרות נכתב ברוסיה הסובייטית בהיות המחבר אסיר ציון, וחשיבותן מכרעת להבנת החיים היהודיים והעבריים בכלל ומצבם הקיומי והתרבותי-רוחני של אסירי ציון בפרט בברית המועצות בשנים 1936-1931.
האגרות שנכתבו בארץ עוסקות בספרות העברית לדורותיה, בלשון העברית ובגורלה, בציונות לדורותיה ובתרבות העולם.
לאגרות אלה חשיבות מרבית להבנת תולדות התרבות העברית מחד גיסא ולהבנת חיי הרוח בתקופה שבה נכתבו מאידך גיסא.
אגרות אלה כתובות בלשונו המופלאה והחד פעמית של אברמסקי. כפי שמאמריו של אברמסקי הם בגדר מסמך אישי, כך אגרותיו הן בגדר מאמרים שלמים ומנהגים. ואגרותיו - כמאמריו - חותמן אמת.
To the book